<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' קריאת התורה</h1>
<h2>דף נט:</h2>
גרסי' בפרק הרואה [ברכות נ"ה ע"א] אמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם, מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, ומי שנותנין לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך, ומי שמנהיג עצמו ברבנות, מיוסף, כוס של ברכה לברך דכתיב ואברכה מברכיך, ספר תורה לקרות דכתיב כי היא חייך ואורך ימיך. מכלל שהקורא בתורה כהלכתו מאריכין לו ימיו ושנותיו, וכתיב כי בי ירבו ימיך, וכתיב ארך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד.
והחזן קורא אותו שיקרא בתורה ואומר לו כהן קרא כהן, או כהן קרא בכהן, שאין רשאי לעמוד ולקרות עד שיאמרו לו קרא, שאין אדם מבזבז לו. וכשעומד לקרות עונין הצבור ואומרי' תורת ה' תמימה וכו' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ועוד מוספין פסוק זה האל תמים דרכו וגו', ובאלו הפסוקים יש בהם מ' תיבות בין כלן, כנגד מ' יום שנתנה בהן תורה.
וכהן אחר כהן לא יקרא [גיטין נ"ט ע"ב] משום פגמו של ראשון, ולוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם. ואם אין כהן נתפרדה חבילה, כלומר שאין קורא לוי כלל אלא ישראל גדול הצבור. ואם אין שם לוי, קורא אותו [כהן] עצמו, אחד בשביל עצמו ואחד בשביל לוי. ואמר מר רב נטרונאי ז"ל כהן שנשתמד וחוזר בו אינו קורא בתורה ראשון, ואינו נושא את כפיו משום דאחליה לקדושתיה, ותנן [מנחות ק"ט ע"א] הכהנים ששמשו בבית חניו לא ישמשו במקדש בירושלים, ואין צריך לומר לדבר אחר, שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות אל (ה)מזבח וגו', הרי הן כבעלי מומין, חולקין ואוכלין, אבל לא מקריבין. ואמר רב שמואל הכהן בעסק כהן שנטמא למתים אע"פ שאינו משבעה מיתי מצוה קרוביו ונגע בו בשגגה, אינו נפסל מן הדוכן, [עד שיטמא למתים שאינן משבעה קרובים במזיד, כי אז יפסל מן הדוכן] ומכל מעלות כהונה עד שישוב ויחזור, דתנן [בכורות מ"ה ע"ב] הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור בהנאה, והמטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים, ועל זה הקשו למה הצריכו לנושא נשים בעבירה הדרת הנאה, ולא הצריכו כך לכהן המטמא למתים, ופירוקו שזה יצרו תוקפו [וזה אין יצרו תוקפו]. והכהן הזה מתרין בו להזהר מן השגגה, שאנו חייבין לקדשו בעל כרחו, שנאמר וקדשתו, ואמרי' [יבמות פ"ח ע"ב] מנין שאם לא רצה נכפנו, ת"ל וקדשתו בעל כרחו. ושני כהנים חתנים בשבת אחת כהן אחר כהן לא יקרא, ואותן שקראו בשני ספרי בענין אחד לא יפה עשו ולא שרי למעבד הכי, דבהדיא אמרי' [מגילה כ"א ע"ב] ובלבד שלא יהיו שנים קורין. ומנהג שלנו כהן קורא ראשון והדר לוי והדר ישראל, והדר מוקמי חתן שני וקרו ליה בכהונה וקאי, והדר קרו ללוי בלויות, וקרו אחריו ישראל, או קרי כהן שני במקום ישראל שלישי לראשון, [ואחריו לוי ואחריו ישראל], ואי הוה עוד כהן שלישי חתן עבדינן הכי. וההוא דקשישא ודגמיר או דחשיב, שפיר דמי לאקדומיה. וחתן סומא לא אפשר למיתן ליה ספר תורה, דמעשה התול בעלמא הוא, דתנן [מגילה כ"ד ע"א] סומא לא יקרא בתורה, והכי קאמ' לא יקרא על פה במקום מי שקורא בכתב, דקיימ' לן [גיטין ס' ע"ב] דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה, אבל לאוקמי אינש אחרינא שפותח ורואה ומברך ועומד מצדו, שפיר דמי. ואמר בתשובה אחרת ואיכא מנהגא הכא היכא דנפישי כהנים בצבורא ולא נפישי ישראל, דקרי כהן, ואחריו לוי, ואחריו ישראל, והדר אמר שליחא דצבורא ר' פלוני כהן ליקום, וקאי כהן, ובתריה רב פלוני לוי ליקום, וקאי לוי, ובתריה רב ישראל. וקא מתעביד [הכי] קמי רבואתא וליכא מערער. ונשאל ממר רב האיי ז"ל על כהן קטן לקרות בתורה ראשון. ופשטה מדתנן [מגילה כ"ד ע"א] קטן קורא בתורה ומתרגם, וכשקורא עולה למנין שבעה. וכשר הוא שיקרא שמיני ומפטיר בנביא, ואין בהפטרת [קטן] פגם לצבור אלא דרך ארץ. והישר לעשות שיעמוד אדם חשוב וגדול בין לקרות ראשון בין להפטיר, ומעמידין קטן לקרות ראשון ולהפטיר מפני כבוד אביו. ואם על (ה)פגם הכהן חששתם שעומד שמיני לקרות בתורה ולהפטיר בנביא, אין בזאת פגם כל עקר, ומעשים בכל יום כהנים מפטירין. וכהן קורא ראשון ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו אינו רשאי, דחיישי' דילמא אתי לאנצויי. ודוקא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, אבל שני וחמשי לא יקרא כהן, אלא יניח לקרות תחלה החכמים. ואפילו בשבתות וימים טובים אם יש גאון או רב מובהק וראש ישיבה דכולי עלמא כייפין ליה, מותר לכהן לחלוק לו כבוד, דליכא למיחש לאנצויי, דהא כולי עלמא כייפין ליה.
<h2>דף ס.</h2>
רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו אין קורין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד הצבור. והני חומשין דאמרי' בהו דאינו אסור אלא מפני כבוד צבור בלחוד חזי לן לעניות דעתין דעשויין כהלכתן ותפורין בגידין, ואפילו הכי מפני כבוד צבור אין קורין בהם. ואמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בה. ואמר רב פלטוי אפילו חסר פסוקין אין קורין בו עד שיגיהו אותן. ואמר מר רב האיי ז"ל לענין ספר תורה המנוקד דהכי תאני בבריתא בהלכות [סופרים] ספר תורה המנוקד [אין] קורין בו בצבור ואע"פ שגורר נקודות שבו, [ו]הואיל והכי תאני אם העלוהו מעלין [אחר] וקורין בו, אע"פ שקראו בו בשבת או ביום טוב כהן ולוי וישראל מביאין אחר וקורין, שכך כתב משה רבינו לישראל תורה שאינה מנוקדת, בא וראה שהרי דברים שנקראין חלוף מה שכתובין כגון ישגלנה וכיוצא בו אין כותבין אלא המסורת, אבל המקרא אין נכתב.
